Vayedaber

שְׁחָטוֹ קוֹדֶם לַחֲצוֹת פָּסוּל. [לְאַחַר חַצּוֹת] מִיַּד כָּשֵׁר. קוֹדֶם לַתָּמִיד כָּשֵׁר. וְתַנֵּי כֵן. יָכוֹל אִם קָדַם פֶּסַח לְתָמִיד לֹא יְאוּחַר הַתָּמִיד. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּעֲשֶׂה. רִיבָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה. פֶּסַח עַצְמוֹ כָשֵׁר. אִין תֵּימַר. פָּסוּל. כְּמִי שֶׁלֹּא קְדָמוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתניתא אמרה פסח עצמו כשר וכו'. כלומר ממתני' גופה שמעי' בהדיא דאף התמיד שמקריב אחריו כשר הוא דהא קתני פסח עצמו כשר אפי' הקדימו לתמיד וא''ת פסול הוא התמיד שלאחריו א''כ כמו שלא קדמו פסח להתמיד הוא שהרי אין כאן תמיד ומאי קמ''ל פשיטא שהפסח כשר הוא אלא ודאי דאף התמיד שלאחריו כשר:

תעשה. ריבה ואפי' לאחר הפסח:

לא יאוחר התמיד. שוב לא יקריב התמיד אחריו שלא כמצותו הוא. ת''ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים:

ותני. בהדיא כן שאף התמיד שלאחריו כשר:

שחטו קודם לפסח פסול. אמתני' קאי דקתני שחטו קודם לחצות פסול ומפרש דלאו מטעמא לפי שקודם חצות קודם לתמיד הוא אלא אפי' שחטו לתמיד קודם לפסח אם הוא קודם לחצות פסול לאחר חצות מיד כשר קודם לתמיד כשר. כלומר הא דקתני במתני' קודם לתמיד כשר ואף על גב דממילא שמעי' להא דלא פסול ברישא אלא בשחטו קודם לחצות הא לאחר חצות מיד כשר וא''כ קודם לתמיד הוא אלא הא קמ''ל דהפסח וגם התמיד כשרין הן שאינו מעכב לא אצל הפסח ולא אצל התמיד:

35a לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין כָּשֵׁר. לְאוֹכְלָיו כְּזֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִין כָּל שֶׁכֵּן כָּשֵׁר. לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִין וְשֶׁלֹּא לְאוֹכְלָיו כַּחֲצִי זֵיתִים מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם כְּשֶׁהָֽיְתָה הַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר תְּהֵא הַמַּחֲשָׁבָה לִפְסוּל. אִם אֵינָהּ הַמַּחֲשָׁבָה לִפְסוּל תְּהֵא הַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתַהָ אָֽמְרָה שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה לַכּוֹשֶׁר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. לוֹכַל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת כָּשֵׁר. שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָֽרְפִין׃ שְׁחָטוֹ שֶׁנִּתְכַּפֵּר בּוֹ חֲצִי חֲבוּרָתוֹ. רִבִּי יוֹנָה פוֹסֵל. נַעֲשֶׂה כְמַתְפִּיס כַּפָּרַת אֵילּוּ לָאֵילּוּ. מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִתכַּפֵּר לָאֵילּוּ לֹא נִתכַּפֵּר לָאֵילּוּ. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. כָּשֵׁר. בַּמַּחֲזוֹרָה תִינְייָנָא חֲזַר בֵּיהּ רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִינְחָס. לֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי. כָּשֵׁר. אֲמַר לֵיהּ. הָא קְבִיעָה גַבָּךְ כְּמַסְמֵרָא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וא''ל הא קביעה גבך כמסמרא. האי קמייתא בתמיה. אי נמי האי בתרייתא תהא קביעה גבך כמסמרא ולא תזוז ממנה:

לא כן אלפן רבי. מעיקרא דכשר:

ר' יוסה אמר כשר. שאין אלו תלויי' באלו ולאותה חצי חבורה שנתכוון שיתכפרו בו מתכפרין:

במחזורה תיניינא. במהדורא בתרא דר' יוסי חזר בו והודה לדברי רבי יונה:

לאוכליו כזיתים וכו'. מילתה באנפי נפשה היא וכלומר אם האוכלין יכולין לאכול כזית ואלו אינן יכולין לאכול מכזית כלום זה ודאי כשר דהיינו מתני' ומכ''ש אם האוכלין יכולין לאכול כזית ואלו אינן יכולין כ''א כחצי זית דפשיטא דכשר:

לאוכליו כחצי זיתים ושלא לאוכליו כחצי זיתים. כלומר כי קא מיבעיא לן אם האוכלין אינן יכולין לאכול אלא כחצי זית ואלו אינן יכולין אפי' בכחצי זית מהו אם כה''ג הוי כמו לאוכליו ושלא לאוכליו או לא מכיון דלאוכליו אינן בכזית שלם ואליבא דר''א דלעיל דפוסל בששחטו בשעה הראשונה לאוכליו ושלא לאוכליו הוא דקא מיבעי' ליה:

מה אנן קיימין. ומתמה הש''ס ומאי האי דקא מיבעיא לך:

אם בשהיתה המחשבה לכושר. כלומר אם פשיטא לך שהמחשבה של לאוכליו בחצי זית היתה מחשבה להכשר דמחשבה חשיבה א''כ תהא אותה מחשבה של שלא לאוכליו כחצי זית נמי מחשבה לפסול הואיל בשעה ראשונה שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו ואם אינה חשובה מחשבה לפסול הואיל והיא בפחות מכזית א''כ אותה מחשבה שהיא לאוכליו ולהכשיר נמי לא חשיבא מידי וליהוי כאלו לא חשיב עליה כלום וממילא כשר הוא:

מתניתא אמרה שהמחשבה לכושר. מהאי מתניתין דלקמיה שמעינן שהמחשבה שהיא לשם פחות מכזית היא להכשר ולא חשיבה מחשבה לפסול:

דתנינן תמן. בפ''ב דזבחים גבי לאכול כזית למחר וכזית בחוץ וכו' אם חישב לאכול כחצי זית למחר או בחוץ ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין אלמא דמחשבת חצי זית אינה מצטרפת אפי' היכא דתרווייהו לפסול נינהו ומכ''ש כאן בלאוכליו ושלא לאוכליו דלא הויא מחשבה כלל:

שחטו. לפסח ע''מ שתתכפר בו חצי חבורתו שנמנו עליו ולא יתכפרו בו חצייה האחרת:

ר' יונה פוסל. ואף אותה חצי חבורה לא נתכפרו ולא יצאו ידי חובתן בו מפני שנעשה כמתפיס כפרת אלו של חצי האחרת לאלו שנתכוין שיתכפרו בו לבדן ומאחר דלא מהני האי פסח לאלו ולא נתכפרו בו לא נתכפר ג''כ לאלו:

תַּמָּן אַתְּ אָמַר. דַּם תָּמִיד וְאֵיבָרָיו קוֹדְמִין לַפֶּסַח. וּפֶסַח לַקְּטוֹרֶת. וְהַקְּטוֹרֶת לְהַטָּבַת הַנֵּרוֹת. וָכָא אַתְּ אָמַר אָכֵן. אָמַר רִבִּי לָא. כָּאן בְּחַי וְכָאן בְּשָׁחוּט.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר ר' אילא. ל''ק כאן בחי כאן בשחוט. כלומר האי כללא דתנינן לעיל לא איתמר אלא בחי שיקדי' לשחוט התמיד ויזרוק דמו קודם לפסח והכא דבכבר שחוט הוא הפסח מקודם איירי לא איתמר האי כללא לדוקא אלא מצוה לכתחלה שיהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד ואם נזרק מקודם כשר:

דם תמיד וכו' והכא את אמר הכין. בתמיה ואדקתני במתני' אם נזרק קודם לתמיד כשר הוא דקשיא לי' הא לעולם דם התמיד קודם לפסח הוא ונהי שבכבר שחטו לפסח קודם איירינן מיהו זריקת דמו אמאי מכשיר אפי' בדיעבד אם קדם לתמיד הא האי כללא דלעיל בדוקא הוא לכולהו תנאי דהתם והשתא אם יש עוד מדם הפסח יביא דם אחר ויזרקנו אחר דם התמיד ואמאי קתני סתמא ואם נזרק כשר:

תמן את אמר. לעיל בהלכה א':

הֶקְטֶיר אֵימוֹרִין עַל חָמֵץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. דַּם מִכָּל מָקוֹם. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. זֶבַח. מַה זְבִיחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁהִיא מְעַכֶּבֶת אֶת הָכַּפָּרָה. יָֽצְאוּ הֶקְטֵיר אֵימוֹרִין שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הָכַּפָּרָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מ''ד חייב דם מ''מ. כלומר הואיל דמרבינן זריקה מדכתיב דם מרבינן נמי הקטר אימורין דזריקה היא מתרת להקטר אימורין ואם מתחייב בזורק על החמץ מתחייב ג''כ על הקטרת אימורין:

מ''ד פטור. מדכתיב זבחי משמע דדומיא דזביחה בעינן שמעכבת את הכפרה יצאו הקטר אימורין שאין מעכבין שכל עצמן שלא הקטירו אימוריו כשר:

תַנֵּי חִזְקִיָּה. לֹֽא תִשְׁחַ֥ט עַל חָמֵץ֭ דַּם זִבְחִ֑י. הַתּוֹרָה קָֽרְאָת אוֹתוֹ זִבְחִי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִילוּלֵי דְתַנִּיתָהּ חִזְקִיָּה מָצִינוּ דָבָר פָּסוּל וְחַייָבִין עָלָיו חַטָּאת. הַמְחַמֵּץ אֶת הַפְּסוּלָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. פָּטוּר. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. חַייָב. בְּשֶׁנִּפְסְלָה מַחְמַת חִימּוּצָהּ. מָאן דְּאָמַר. פָּטוּר. בְּשֶׁלֹּא נִפְסְלָה מַחְמַת חִימּוּצָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני חזקיה לא תשחט וכו' התורה קראת אותו זבחי. כלומר דר' יוסי מסיק לה וכמו אי נמי הוא ואי נמי דלעולם הפסח פסול היא ואפ''ה מחייב הוא על הזריקה וכדתני חזקיה דהתורה קראת אותו זבחי דהכי משמע לא תשחט על חמץ ואם שחטת לא תזרוק הדם דאכתי זבחי הוא אף ע''פ שנפסל בשחיטה:

אי נמי סתמא דהש''ס קאמר לה וכלומר דשאני הכא דגלי קרא אותו זבחי וכדדרי' חזקיה הלכך לא מצית למימר דפסול הוא ועיקר:

אמר ר' מנא אלולא דתניתה חזקיה. ומפר' הכי להכתוב שאפי' נפסל בשחיטה מיחייב על הזריקה לא היינו מפרשין כן משום דכי מצינו דבר פסול וחייבין עליו חטאת:

בתמיה. וחטאת דנקט לאו דוקא הוא שהרי אין כאן אלא לאו ולישנא דהאי ש''ס הוא הכי וכלומר מתחייב בחטא הוא ועובר עליו וכן תמצא בסנהדרין ובהרבה מקומות:

המחמץ את הפסולה. מנחה שנאמר בה לא תאפה חמץ וכדתנן נמי בריש פ''ה דמנחות כל המנחות באות מצה וכו':

אית תניי תני חייב. הכי תני לה בתוספתא דמנחות פ''ו המחמץ את המנחה אחד מן הכשרה ואחד מן הפסולה עובר בל''ת שנאמר כי כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ:

אית תניי תני פטור וקאמר רב חסדא דלא פליגי דמ''ד חייב בשנפסלה מחמת חימוצה כלומר בשעת חימוצה אירע בה פסול אחר ונתחייב הוא בחימוץ וקמ''ל דאע''פ שהפסול והחימוץ כאחד בא עליה חייב ומ''ד פטור בשלא נפסלה מחמת חימוצה אלא שכבר היתה פסולה מקודם פטור לפי שאינו מתחייב על מה שכבר נפסל וכהאי דר' מנא דה''נ אלולא דתניתה חזקיה וכו' כדלעיל:

הלכה: מְנַיִין לַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא תִשְׁחַ֥ט עַל חָמֵץ֭ דַּם זִבְחִ֑י. אֵין לִי אֶלָּא הַשּׁוֹחֵט. הַזּוֹרֵק מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹֽא עַל חָמֵץ֭ דַּם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִמַּה שֶׁהוּא מִתְחַייֵב עַל הַזְּרִיקָה הָדָא אָֽמְרָה. פֶּסַח עַצְמוֹ כָשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׁנִּתְמַנֶּה לוֹ חָמֵץ בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אוֹ שֶׁהָיָה זֶה שׁוֹחֵט וְזֶה זוֹרֵק.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדא אמרה פסח עצמו כשר הוא. אף אם שחטו על החמץ דמשמע דקרא מרבי זריקה אפי' אם השחיטה היתה על חמץ ואם הוא נפסל אמאי מיחייב על הזריקה הא לא קרינן ביה דם זבחי. ובתוספתא תני בהדיא הפסח כשר כמו שהבאתי במתני':

ור' שמואל מייתי לה ראיה מהאי רבויא דקרא:

אמר רבי יוסי. דמהכא לאו ראיה היא:

דתיפתר שנתמנה לו חמץ ברשותו בין שחיטה לזריקה ובשעת שחיטה לא היה לו חמץ או שהיה זה שוחט ולא היה לו חמץ וזה זורק והיה לו חמץ שהרי עיקר הלאו על העושה מעשה הוא ששחט או שזרק וא''כ לא תפשוט מהכא דהפסח לא נפסל אם שחטו על החמץ:

במה שהוא מתחייב על הזריקה מרבויא דקרא:

ת''ל לא תשחט על חמץ דם. כלומר תרי ביה הלאו נמי על הזורק מדכתיב דם והוה ליה למיכתב לא תשחט על חמץ זבחי:

גמ' מנין לשוחט פסח על החמץ וכו'. מכילתא היא:

משנה: 35b הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַתָּמִיד. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לִשְׁמוֹ חַייָב וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּטוּר. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִין בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פָּטוּר. וּבַמּוֹעֵד לִשְׁמוֹ פָּטוּר וְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ חַייָב. וּשְׁאָר כָּל הַזְּבָחִין בֵּין לִשְׁמָן וּבֵין שֶׁלֹּא לִשְׁמָן חַייָב חוּץ מִן הַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ושאר כל הזבחים וכו' חייב. שהרי כשרין הן חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה משום דפסולה היא והוי לה שחיטה שאינה ראויה ואין הלכה כר''ש:

ובמועד לשמו פטור כדאמרן. דפסול הוא ישלא לשמו חייב דפסח שלא בזמנו שלמים הוא:

ושאר כל הזבחים ששחטן. בי''ד בין לשמן בין שלא לשמן והיה לו חמץ פטור ואע''ג דכשרין הן כדתנינן בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אפ''ה פטור דילפינן שאר הזבחים שאסור לשוחטן על החמץ מדכתיב תרי קראי לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא תשחט על חמץ דם זבחי ומדפלגינהו רחמנא ולא כתב זבחיי בחד קרא והכל במשמע בין פסח בין שאר זבחים ש''מ למידרש וה''ק בזמן דאיכא זבח והיינו פסח בי''ד דמחייב עליה ליכא זבחיי דלא מחייב אשאר זבחים ובזמן דליכא זבח כגון פסח במועד דלא מחייב עליה אם שחטו והיה לו חמץ משום דפסח שלא בזמנו ושחטו לשם פסח פסול הוא איכא זבחיי ומיחייב אשאר זבחים:

ר''ש אומר הפסח וכו'. ולנוסחא דהכא אף הפסח כלומר אף הפסח יש בו חילוק אם שחטו בזמנו לשמו חייב משום לא תזבח על חמץ ושלא לשמו פטור דשחיטה שאינה ראויה היא שהרי נפסל הפסח ולאו שמה שחיטה:

אף התמיד. של הערבים בע''פ ששחטו על החמץ עובר בל''ת דדריש זבחי זבח המיוחד לי והוא התמיד ואין הלכה כר' יהודה:

עובר בל''ת. שנאמר לא תזבח על חמץ דם זבחי שלא יזבח הפסח והחמץ קיים. ובגמרא קאמר אחד השוחט ואחד הזורק את הדם ואחד המקטיר את האימורין אם היה ברשות אחד מהן או ברשות אחד מבני החבורה של הפסח כזית חמץ בשעת הקרבתו ה''ז לוקה אבל הפסח עצמו כשר והכי תני לה בהדיא בתוספתא פ''ד השוחט את הפסח על החמץ בי''ד עובר בל''ת פסח עצמו כשר ויוצא בו י''ח בפסח:

מתני' השוחט את הפסח על החמץ. שהיה לו כזית חמץ ברשותו בזמן שחיטת הפסח:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source